החופש שאני הכי רוצה נמצא בין מה שקורה לי לבין מה שאני עושה אחריו

הרבה אנשים מדברים על חופש.

חופשה בחו"ל. חופש כלכלי. חופש מהעבודה. היכולת לעשות מה שבא לי ומתי שבא לי.

אני מאוד אוהב חופש.

אבל יש סוג אחר של חופש שאני חושב שכדאי לחפש אפילו קודם.

החופש שנמצא בין מה שקורה לי לבין הדרך שבה אני מגיב.

אני אסביר.

רוב הזמן זה קורה מהר מאוד

מישהו מעיר לי משהו - אני מתגונן.

אני מקבל הודעה - נלחץ.

עולה בי מחשבה שאני הולך להיכשל - אני דוחה את המשימה.

מישהו לא מרוצה ממני, ואני מיד מנסה לרצות אותו.

מבחוץ זה נראה כמו רצף אחד:

גירוי ← תגובה.

אבל בין השניים יש עולם שלם.

יש מחשבות. רגשות. זיכרונות. תחושות גוף. ציפיות. היסטוריית למידה. פחדים. דברים שהתרגלנו לעשות במשך שנים.

ובתוך העולם הזה יכולה להיווצר עוד אפשרות:

בחירה.

כאן נכנסת גמישות

גמישות מבחינתי היא לא היכולת לשכנע את עצמי שהכול בסדר.

וגם לא לחשוב חיובי.

גמישות היא האפשרות לפגוש את אותה סיטואציה ולא להיות חייב להגיב אליה תמיד באותה הדרך.

להרגיש פחד - ולפעול.

לשמוע ביקורת - ולא להתפרק או לתקוף.

להרגיש אשמה - ולא בהכרח לבטל את הגבול שהצבתי.

לחשוב "אני הולך להיכשל" - בלי להפוך את המשפט הזה להוראה.

בעולם ה-ACT קוראים לחלק מהיכולת הזאת גמישות פסיכולוגית: האפשרות להיות במגע עם החוויה שלנו ובמקביל לפעול באופן שמחובר למה שחשוב לנו. מחקר רחב על ACT מצא ששינויים במרכיבים של גמישות ואי-גמישות פסיכולוגית קשורים לשינוי במצוקה ובתוצאות הטיפול.

אני אוהב גם את הביטוי גמישות מחשבתית, אפילו שהוא מתאר רק חלק מהתמונה.

כי לפעמים הבעיה היא לא שיש לי מחשבה מסוימת.

הבעיה היא שאין לי שום חופש ביחס אליה.

המטרה אינה להגדיל את המרווח בשניות

לפעמים מדברים על "לעצור לפני שמגיבים", וזה שימושי.

אבל המרחב שאני מדבר עליו אינו בהכרח הפסקה של חמש שניות שבה נושמים עמוק.

לפעמים הבחירה מתרחשת בשבריר שנייה.

ולפעמים אני בכלל מגלה בדיעבד שפעלתי אוטומטית.

גם זה בסדר.

אפשר לחזור לאירוע, ללמוד אותו, להבין מה הפעיל אותי ולשאול:

איזו אפשרות נוספת הייתי רוצה שתהיה לי בפעם הבאה?

ככל שאנחנו עושים את זה יותר, העולם הפנימי יכול להפוך ממסלול חד-סטרי לצומת.

וזה חופש

אני יכול לטוס לחודש לתאילנד ועדיין לקחת איתי את אותו הראש.

אני יכול להגיע לעצמאות כלכלית ועדיין להיות מנוהל מפחד, מאישור של אחרים או ממחשבות שאני לא מסוגל לאכזב.

החופש החיצוני חשוב.

אבל אם בכל פעם שמופיע גירוי מסוים אני חייב להגיב באותה צורה, משהו בי עדיין מאוד לא חופשי.

לכן אני אוהב לחפש חופש קודם כול כאן:

ביכולת להרגיש יותר מדבר אחד, לחשוב יותר מאפשרות אחת, ולפעול ביותר מדרך אחת.

וכשאני חופשי יותר מבפנים, בדרך כלל נפתחות בפניי יותר אפשרויות גם בחיים שמתקיימים בחוץ.