הראש לא מפסיק לחשוב. אולי הוא לא אמור?

יש נתון שרץ שנים ברשת:

לאדם יש 50,000, 70,000 ואפילו 90,000 מחשבות ביום.

הבעיה היא שאין לנתונים האלה בסיס מחקרי טוב.

מחקר מעניין מ-2020 ניסה לגשת לשאלה אחרת: במקום לגלות מה אנשים חושבים, החוקרים השתמשו בהדמיית מוח כדי לזהות מעברים בין מצבים מחשבתיים - מה שהם כינו "thought worms".

האומדן שלהם היה בערך 6,200 מעברי מחשבה ביום.

גם את המספר הזה כדאי לקחת בהקשר הנכון: אנחנו עדיין רחוקים מאוד ממונה קטן בראש שסופר כל מחשבה.

אבל דבר אחד לא דורש מספר מדויק כדי שנכיר אותו:

הראש חושב. הרבה.

וחלק לא קטן מהחשיבה שלנו חוזר למקומות מוכרים.

אנחנו חוזרים לדאגות, זיכרונות, תסריטים והרגלי חשיבה שכבר ביקרנו בהם לא מעט פעמים. הראש לא מתחיל בכל בוקר מדף חלק - הוא נשען על מה שכבר למד, חווה ותרגל.

חלק מהסימוציות האלה שמתנהלות להן ברקע כשאנחנו שוטפים כלים למשל, מצב נדידה זה נקרא, מועילות לנו - עוזרות לנו להתכונן לאינטראקציות חברתיות, לפתור משימות, לעבד חוויות.

וחלק, לא.

יש לנו קריין פנימי בתוך הראש

הוא מפרש את מה שקורה.

מתכנן.

נזכר.

משווה.

מזהיר.

מסביר למה האדם שמולנו עשה את מה שעשה.

מנהל איתו שיחה שלמה כשהוא בכלל לא בחדר.

לפעמים הוא שימושי להפליא כמו שאמרנו,

ולפעמים הייתי שמח אם הוא פשוט ייקח הפסקת צהריים.

לא כל מחשבה דורשת תגובה

אחת הטעויות שאנחנו יכולים לעשות היא להתייחס למחשבה כאילו עצם הופעתה הופכת אותה לעובדה.

"אני לא אצליח." "אין לי מה להגיד." "הוא בטח כועס עליי." "אני חייב לפתור את זה עכשיו." "משהו לא בסדר איתי."

מחשבות כאלה יכולות להרגיש מאוד אמיתיות, אבל הן לא אני.

תחשבו על זה לרגע: עצם העובדה שאני יכול לשים לב למחשבות שלי מאפשרת לי גם להתבונן בהן, במקום לפעול כאילו כל מחשבה היא עובדה.

יש הבדל עצום בין:

אני חושב שאני לא אצליח

לבין:

אני לא אצליח.

המילים כמעט זהות.

מערכת היחסים שלנו איתן שונה לחלוטין.

הריחוק הזה, ההתבוננות במחשבות מבלי להיות הן, הוא פתח לשינוי משמעותי מאוד.

יש לנו גם קולות שחוזרים

אני אוהב לפעמים לחשוב על הראש לא כעל קול אחד אלא כעל אוסף דמויות.

יש המבקר.

יש הדאגן.

יש זה שרוצה לרצות את כולם.

יש המנהל שרוצה שהכול יהיה בשליטה.

יש הילד שנפגע פעם ולא ממש רוצה להיפגע שוב.

ויש גם קולות אחרים - סקרנות, חמלה, אומץ, משחקיות, היגיון.

המטרה אינה לפטר את כולם ולהשאיר בראש רק קול חיובי ונעים.

גם למבקר ולדאגן יש לפעמים תפקיד.

השאלה היא מי מחזיק כרגע את ההגה.

אפשר לאמן את היחסים שלנו עם הראש

אני לא בטוח שהמטרה היא "להפסיק לחשוב".

אפשר ללמוד לשים לב למחשבה בלי להיכנס מיד לתוכה.

אפשר לכתוב.

לנשום.

להפנות קשב למה שקורה עכשיו.

לבדוק מחשבה במקום להאמין לה אוטומטית.

ולפעמים אפילו לומר:

הבנתי, ראש. אתה שוב מנסה לשמור עליי.

ואז לבחור מה לעשות.

זה בעיניי שקט בראש.

לא בהכרח ראש ריק ממחשבות.

אלא ראש שבו לא כל מחשבה מקבלת מיקרופון, במה וזכות וטו.