למה אני מבין בדיוק מה אני עושה - ועדיין חוזר לאותו דפוס?

יש רגע קצת מתסכל בתהליכי שינוי.

אתה מבין.

מבין למה אתה מגיב ככה. מבין מאיפה זה הגיע. מזהה את הדפוס בזמן אמת. לפעמים אתה אפילו יודע בדיוק מה היה עדיף לעשות במקום.

ואז מגיע הרגע האמיתי - ואתה עושה שוב בדיוק את אותו הדבר.

אז בשביל מה כל ההבנה הזאת?

להבין זה חשוב. זה פשוט לא תמיד מספיק

הבנה מתבססת קודם כל על חשיבה.

אנחנו לוקחים משהו שפעל עד עכשיו כמעט מעצמו ומעלים אותו למודעות. פתאום אפשר לראות את הקשר בין מה שקרה לנו, מה שהראש אמר, מה שהרגשנו ומה שעשינו.

זו התקדמות משמעותית.

אבל הדפוסים שאנחנו מנסים לשנות לא התחילו אתמול.

חלקם קיבלו במשך שנים מאות ואלפי הזדמנויות להתבסס: להימנע כשמשהו מפחיד, לשתוק כשעולה קונפליקט, לרצות כדי לא לאכזב, לדחות משהו שמעלה אי-נוחות, לחשוב עוד קצת במקום לבחור.

וכשאנחנו חוזרים שוב ושוב על פעולה בהקשר מסוים, היא יכולה להפוך בהדרגה להרגלית ואוטומטית. מחקר על הרגלים מתאר אותם בדיוק כך: תגובות שנלמדות דרך חזרה והופכות לדרך פעולה יעילה וברירת-מחדל.

במילים פחות אקדמיות:

המוח שלנו אוהב בחירות אוטומטיות.

הן דורשות פחות התלבטות ופחות עיבוד מחדש.

ותסמכו עליי, הוא קנאי לחיסכון במשאבים ואם זה תלוי בו - יעדיף לבחור את מה שגוזל ממנו כמה שפחות.

עכשיו מגיעה מחשבה חדשה

נניח שבמשך שנים, בכל פעם שמישהו כועס עליי אני מיד מתנצל.

יום אחד אני מבין:

"רגע. אני לא באמת חושב שעשיתי משהו רע. אני מתנצל כדי שהכעס ייפסק."

זו תובנה מצוינת.

אבל בפעם הבאה שמישהו יכעס עליי, התובנה החדשה לא מגיעה למגרש ריק.

בצד השני מחכה דפוס שהתאמן במשך שנים.

לכן צריך לתת לאפשרות החדשה נפח.

לשים לב אליה. לזכור אותה ברגע הרלוונטי. לבחור בה. ואז לבחור בה שוב.

לא כדי "למחוק" את הדרך הישנה, אלא כדי לבנות לצידה דרך נוספת.

שינוי מתרחש בשטח

זו אחת הסיבות שאני לא אוהב לחשוב על שינוי כמשהו שמתרחש רק בתוך הקליניקה.

המרחב שנוצר בינינו חשוב. ההבנה חשובה. השיחה חשובה.

אבל העשייה מגיעה אחר כך.

כשאני צריך להגיד לא. כשאני צריך לקבל החלטה בלי ודאות מלאה. כשאני רוצה לשלוח את ההודעה ואז למחוק אותה. כשאני מרגיש חרדה ובכל זאת מתקדם. כשאני רוצה לברוח משיחה ובוחר להישאר.

שם מתחילה להיווצר למידה חדשה.

וזה בדרך כלל גם פחות נעים מלדבר על השינוי.

כי עכשיו אנחנו פוגשים את הדבר שממנו הדפוס הישן ניסה להגן עלינו.

לכן לפעמים שינוי מרגיש קשה דווקא כשאנחנו מתקדמים

אם התרגלתי להימנע מאי-נוחות, לבחור אחרת פירושו להסכים לפגוש קצת ממנה.

אם התרגלתי לרצות, הצבת גבול יכולה להביא אשמה.

אם התרגלתי לבדוק הכול עשר פעמים, קבלת החלטה אחרי פעמיים יכולה להביא חוסר ודאות.

זה לא בהכרח סימן שאנחנו עושים משהו לא נכון.

לפעמים זו פשוט התחושה של יציאה ממסלול מוכר.

המטרה מבחינתי אינה להגיע למצב שבו הדרך הישנה לעולם לא מופיעה.

המטרה היא להגיע למצב שבו היא כבר לא הדרך היחידה.

וזה אחד ההבדלים החשובים בין להבין שינוי לבין לעשות אותו.

הבנה פותחת אפשרות. הבחירות שאנחנו עושים אחריה, שוב ושוב, הן אלה שנותנות לה חיים.